היטל השבחה – בר רשות

סעיף 2 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), קובע מפורשות את זהות החייבים בהיטל השבחה – הבעלים או החוכר לדורות של המקרקעין.

"חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן היטל); היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל; היטל בעקבות אישור תכנית יחול על מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או הגובלים עמה בלבד".

ביחס למקרקעי ישראל, נקבע סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק מנגנון "חלף היטל השבחה", לפיו כאשר מקרקעין אינם מוחכרים לדורות או מוחכרים לדורות לשימוש חקלאי וייעודם שונה ליעוד אחר בנסיבות שבהן החוכר אינו זכאי לנצל את הקרקע לפי ייעודה החדש, אלא אם ייחתם הסכם חכירה חדש או יתוקן המקורי החייב בהיטל השבחה הינה רשות מקרקעי ישראל, הנדרשת לשלם לרשות המקומית חלף היטל השבחה – 12% מתקבוליה באותה רשות.

משכך, זכות "בר רשות" אינה מוגדרת כזכות במקרקעין על פי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אם כי, בתאריך 03/09/2014, התקבל בבית משפט העליון פס"ד רע"א 725/05 –  ועדה מקומית לתכנון ולבניה שומרון נ' בלוך ואח', הקובע כי לחקלאים בעלי מעמד של "בר רשות" במושבים יש מעמד של זכויות בקרקע כזה, שמחייב אותם לשלם היטלי השבחה, בגין תכניות משביחות שיחולו על הקרקעות שברשותם, זאת בעוד החוק מאפשר לגבות את ההיטל רק מבעלים או מחוכרים.

סעיף 96, פס"ד רע"א 725/05:

"מסקנתי היא אפוא כי הפרשנות שיש לאמץ למונח חוכר לדורות הנזכר בסעיף 2 (א) לתוספת השלישית לחוק היא פרשנות מהותית, המביאה להגשמת התכליות המונחות ביסוד היטל ההשבחה ולאיזון בין האינטרסים המצויים בבסיסו, ולפיה יש לראות במשיבים, ברי רשות במקרקעי המינהל מכוח חוזה המשבצת, כחוכרים לדורות לצורך החיוב בהיטל. זאת, לאחר שנמצא כי מעמדם בפועל במקרקעין שברשותם עולה לכדי מעמד של חוכרים לדורות".

עתירה לקיום דיון נוסף (דנ"א 6246/147, מיום 09/12/2014) נדחתה ע"י בית המשפט העליון.

לאור האמור, בעלי זכויות "בר רשות" מחויבים בהיטל השבחה בעת מכירת נחלה חקלאית, בקשה להיתר בניה ובקשה לשימוש חורג.

לקבלת ייעוץ והכוונה לבחינת היטל ההשבחה וכן פניה לשמאי מכריע פנו למשרדנו בטלפון או במייל.